ומה אני אומר על העולם?
מה יש לי להוסיף לו,
הוא היה פה לפני
ויהיה אחרי
והוא גדול ונפלא.
בכל זאת הכל מרגיש גורלי,
משמעותי,
קריטי,
אלו הם חיי.
אולי משום שאין לי אלוהים,
ואני לא מתעסקת בגן עדן,
בגיהנום,
או בגלגולים אחרים.
אז מה עוד נותר לי
אם לא החיים האלה,
של היום.
ולכן הם כל כך דרמטיים,
למרות שגם יש את הרצון להתקדם
וכבר לספר סיפורים נוסטלגיים
לסיים את חיי בנחת, שלווה וגאווה
על מה שבימים ההם עשיתי.
על מה?
על מה?
אילו הייתי יכולה להיוולד בימים ההם,
הפרהיסטורים.
מתאים לי ללקט,
לחיות בקבוצה שוויונית ללא רכוש
או דאגות רבות,
רק צריך היה לדאוג לא להיטרף ע"י אריות.
אבל בפרהיסטוריה לא היה כתב,
ולא הייתי יכולה לעשות מה שאני עושה עכשיו.
מדהימים החיים שלנו היום,
מדהימים ובלתי נתפשים.
אבל הקצב הזה הוא בלתי אפשרי
ולא ניתן להוריד מחשיבות הזמן
ומחבריו הכבלים
ששולטים לנו בחיים.
אין רגע סתם כך
הכל גורלי, משמעותי, קריטי.
כי אלו,
רק אלו,
הם חיי.
(טליה ישוב)
עיתון הנחל בבני המושבים 